משפחת לוין (שם בדוי) נכנסה לדירה חדשה, אותה דאגה לבטח בביטוח מבנה על כל צרה שלא תבוא, אך החליטה לוותר על ביטוח התכולה. 

ערב אחד, חזרו בני המשפחה לבית הריק וכבר בחדר המדרגות הריחו ריח עשן חריף. כשעמדו מחוץ לדלת הדירה כבר הבינו שהריח בוקע מדירתם. מייד הזמינו את כוחות כיבוי האש שהצליחו בקושי להשתלט על השריפה, אבל לא הצליחו להציל אף פריט מהדירה. הכל נשרף. חקירת מכבי האש העלתה שהמקור לאש היה בגוף התאורה בסלון, אותו רכשה המשפחה זמן קצר לפני השריפה.

משפחת לוין אמנם זכתה לקבל את דמי הביטוח עבור ביטוח המבנה שרכשה, אולם נותרה עם חצי הכוס הריקה, לאחר שכל רכושה עלה באש. לאור ממצאי חקירת השריפה, החליטה המשפחה לתבוע את חנות מוצרי החשמל שמכרה להם את גוף התאורה, על מנת שזו תפצה אותם על נזקי הרכוש. 

במהלך המשפט הציג מומחה מטעם התביעה את ממצאיו. לטענתו, השריפה התחוללה לאחר שאחד המשנקים או אחד הסטרטרים של גוף התאורה התלקח. דבר זה הביא להתלקחות הפלסטיק. חלק ממכסה הפלסטיק הבוער נפל על מזרן שהיה מתחתיו, המזרן התלקח וממנו התפשטה השריפה בדירה.

לטענת התובעים, הנתבע מכר להם גוף תאורה לא תקני, שלא היה עמיד לאש וכתוצאה מכך התלקחה השריפה.

השופט קיבל את עדות המומחה וטענת התביעה והכריע כי הצדק עם משפחת לוין, ופסק לפצותה ב-300 אלף שקל.

בעל חנות החשמל אמנם רכש לעצמו את כל ביטוחי הרכוש והמבנה לעסק שלו כולל אחריות חוקית לפגיעה בצד ג' אבל לא טרח לבטח עצמו בביטוח לא פחות חשוב – ביטוח אחריות מקצועית שהיה מכסה אותו במקרה זה. לכן, נאלץ לשלם למשפחת לוין את הסכום הענק מכיסו. 
מקרה זה ממחיש את נחיצותם של שני ביטוחים הן מצד התובעים והן מצד הנתבע. משפחת לוין היתה יכולה להימנע מתביעתה ומהטרטור הבירוקרטי אם רק הייתה רוכשת גם ביטוח תכולה בנוסף לביטוח המבנה. במקרה זה, היא היתה זוכה לקבל את דמי הפוליסה ללא כל סחבת כשסוכנות הביטוח שלה היתה יכולה לנהל את התביעה כנגד הנתבע. והנתבע כאמור, רק היה צריך לדאוג לביטוח אחריות מקצועית שכה נחוץ בתחום בו הוא עוסק.

לקבלת הצעה אטרקטיבית לביטוח אחריות מקצועית - לחץ כאן